פסק-דין בתיק עפ"ג 17519-09-10

המערער הורשע עפ"י הודאתו בת"פ 2241/08 (בימ"ש שלום בכפר סבא), שבאה לאחר שמיעת ראיות התביעה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של התפרצות לדירה בצוותא חדא, גניבה בצוותא חדא, היזק בזדון בצוותא חדא, והסעת שב"ח שלא כדין ונידון ל- 18 חודשי מאסר בפועל, ל- 10 חודשי מאסר ע"ת בתנאים המפורטים בגזר-הדין, לקנס בסכום של 3,000 ש"ח וחויב בפיצוי המתלוננת בסכום של 12,000 ש"ח.

עיקרי העובדות:

המערער יליד 1968, נשוי בשנית ואב ל- 4, עובד כנהג בחברת הובלות, ומתגורר בכפר זמר.

עפ"י כתב האישום, בתאריך לא ידוע עובר ליום  2.11.07 קשר המערער קשר לביצוע פשע עם מחמד עאלריה (להלן: " האחר"), תושב האיזור, לפרוץ לביתה של המתלוננת, דודתו של המערער, בישוב זמר. ביום 2.11.07 פרצו השניים לבית המתלוננת בכך שהאחר עקר את סורגי חלון הבית והמערער נכנס לתוכו. המערער קרא לאחר להיכנס לבית על מנת לסייע לו בהזזת ארון הבגדים, וביחד הם גנבו תכשיטים, שהיו מוסלקים בצנצנת מתחת למרצפת שמתחת לארון.

המערער שהה במעצר במשך 14 ימים ולאחריו במעצר בית במשך שנה ו-3.5 חודשים.

שותפו לעבירה הועמד לדין בכתב אישום נפרד ונידון ל- 15 חודשי מאסר בפועל ולעונשים נוספים כמפורט בגזר-דינו.

ההליך בבית משפט קמא:

המערער הורשע, כאמור, על פי הודאתו ביום 9.2.10 לאחר שחזר בו מכפירתו, בתום פרשת התביעה,במסגרת הסדר טיעון, לפיו המערער יודה וישלח לקבלת תסקיר.

לא היתה הסכמה בנוגע לעונש והמאשימה הצהירה כי עמדתה היא בכל מקרה להטיל על המערער מאסר לריצוי בפועל. כן הוסכם במסגרת הסדר הטיעון על ביטול תנאי מעצר הבית שהושת על המערער במסגרת הבקשה למעצרו עד תום ההליכים.

תסקיר שירות המבחן:

תסקיר שירות המבחן, שהיה בפני בימ"ש קמא, סוקר את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, אשר גילה יציבות תעסוקתית לאורך השנים ומעצרו בגין תיק זה הביא להדרדרות במצבו הכלכלי.

המערער הכחיש בפני קצינת המבחן את ביצוע העבירות, חרף הודייתו בפני בית המשפט. הוא ניסה במהלך הפגישה להדגיש את אופיו החיובי ותפקודו הנורמטיבי. שירות המבחן התרשם כי המערער מייחס חשיבות רבה לתדמיתו החיצונית, ולאור התרשמות זו, שירות המבחן נמנע ממתן המלצה בעניינו של המערער.

גזר הדין:

בימ"ש קמא הדגיש בגזר הדין את חומרת העבירות אותן ביצע המערער, בהיותן "מכת מדינה" אשר פוגעת בתחושת הביטחון של האזרחים וברכושם. לפיכך, מצא בימ"ש קמא כי יש להחמיר עם עברייני רכוש ובכך להרתיע הן את מבצעי העבירה והן עבריינים פוטנציאליים.

בימ"ש קמא קבע כי בתיק זה ישנן נסיבות נוספות המעצימות את חומרתן של העבירות ומלמדות על שפלותו ועזות מצחו של המערער בכך שהמתלוננת היא דודתו של המערער והוא מתגורר בשכנות לביתה. סביר כי במהלך ביקוריו בביתה הוא גילה את מקום המחבוא של התכשיטים וניצל את היכרותו עם המתלוננת כאשר נכנס לביתה בעת שידע שהיא מצוייה מחוצה לו.

המערער היה הרוח החיה והדומיננטי באירוע, הוא הגה אותו ואף הסיע את האחר, תושב האזור, על מנת שזה יסייע לו במזימתו.

המערער לא מסר מקום הימצאותם של התכשיטים, ולא ביצע את העבירות מתוך מצוקה כלכלית אלא מתוך תאוות בצע.

לאור האמור, מצא בימ"ש קמא כי יש להטיל על המערער עונש חמור שיבטא את חלקו הדומיננטי בעבירות ונגזרו עליו העונשים המפורטים ברישא.

מלתחילה היה הערעור שהוגש ע"י ב"כ המערער מכוון רק כלפי גזה"ד של בימ"ש קמא, אך ביום 15.9.10 ביקשה ב"כ המערער להגיש הודעת ערעור מתוקנת שעניינה ביטול הודאתו והרשעתו של המערער ובקשה להגשת ראיות נוספות.